בנם של טלה ויוחנן. נולד ביום כ"ט באדר א' תשי"ז (2.3.1957) בגבעתיים. אח לפלורה והרצל.

יוסף (יוסי) גדל והתחנך בגבעתיים. למד בבית הספר היסודי על שם י"ח ברנר ולאחר מכן בתיכון "אורט" בעיר במסלול אלקטרוניקה.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בחיל השריון. את רוב שירותו עשה ברמת הגולן.

במהלך אימון צבאי נפצע קשה והתאשפז לתקופה ממושכת. מאז לא שבו חייו לקדמותם.

לאחר ששוחרר מצה"ל בדרגת רב-טוראי המשיך בלימודי אלקטרוניקה.

יוסף הכיר את שרה, וקשר זוגי נרקם ביניהם. הם נישאו וקבעו את ביתם בחולון. בן ובת נולדו להם – אלעד ומעיין, והוא אהב אותם ללא גבול והקדיש להם את מלוא הזמן ותשומת הלב.

בתקופות מסוימות השתפר מצבו הרפואי ונראה כאילו החלים, אך בתקופות אחרות הורע המצב. אף על פי כן יוסף מעולם לא התלונן, לא חיפש אשמים, ולא הייתה בו טיפת מרירות. במקום זאת הכיר טובה לבני משפחתו על אהבתם ועל תמיכתם בו. הגם שידע שסיכויי החלמתו קטנים, רצה להשתלב בחיים רגילים – לא מתוך הפניית הגב לכאב ולסבל, שמהם לא יכול לחמוק, אלא כהתייצבות אמיצה ועיקשת מולם ומאבק בהם. על כן המשיך להלך זקוף קומה, וחיוכו הרחב והחם לא מש מפניו.

יוסף בן-דוד בזזי נפטר ביום ח' בסיוון תשמ"ט (11.6.1989). בן שלושים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אישה, בן ובת, הורים, אח ואחות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "נקטף בדמי ימיו".

כתבה רעייתו: "הוא מת כגיבור בלתי מנוצח, וכך נזכרנו".

אחותו פלורה כתבה: "אחי היקר יוסי, עזבת אותנו כל כך מהר. לא הספקנו ליהנות ממך. אתה כל כך חסר לי. מתגעגעת".

יוסף מונצח באנדרטה לבני חולון שנפלו במערכות ישראל ובבית "יד לבנים" העירוני, בבית "יד לבנים" בגבעתיים שבה גדל, ובאנדרטת "יד לשריון" בלטרון.